זוהי בקשה למתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים (להלן:- "
הבקשה").
(א) על פי האמור בתובענה, המבקשת והמשיב 1 (להלן:- "
המשיב") הקימו בשנת 1997 את חברת מרדכי מושקט סוכנויות בע"מ (להלן:- "
החברה"). המבקשת מחזיקה ב - 50% מהון המניות המונפק של החברה והמשיב מחזיק ב - 50% הנותרים מהון המניות של החברה.
(ב) לימים, משעלו היחסים בין המבקשת למשיב על שרטון, הגישה המבקשת לבית משפט זה בקשת פירוק (פר"ק 9422-01-12) בה עתרה לפרק את החברה, ובד בבד הגישה בקשה למתן סעדים זמניים לשמירת הסטטוס קוו הקיים בחברה.
(ג) בדיון שהתקיים לפני כב' ס. נ. הש' שילה ביום 8.1.12 הסכימו הצדדים לקיים הליך גישור בנוגע לסעד של פירוק החברה. משכך, קבע כב' ס.נ. הש' שילה, שאין מקום בשלב זה להמשך הליכי הפירוק ושלמבקשת שמורה הזכות לפנות בהליכים אחרים.
(ד) בהתאם לכך, הגישה המבקשת את התובענה שבכותרת בה עתרה לסעדים שונים, ביניהם הצהרה שהתנהלות המשיב בחברה בכל הנוגע למבקשת מהווה קיפוח; הצהרה שתנאי לתוקפה של כל פעולה בשם החברה הוא הסכמה משותפת של המבקשת והמשיב; צו מניעה קבוע שיאסור על המשיב לנקוט פעולות חד צדדיות ללא הסכמת המבקשת ועוד.
(ה) בדיון שהתקיים לפניי ביום 12.1.12 הצעתי מנגנון לפיצול החברה בין המבקשת למשיב שלפיו, בין היתר, ימונה על ידי בית המשפט רואה חשבון בעל סמכויות הכרעה בניהול החברה עד להשלמת פיצולה. רואה החשבון יכין הצעות לפיצול החברה בדרך של חלוקת כל רכושה בין המבקשת למשיב ותהיה לו סמכות לחלק את לקוחות החברה. רואה החשבון יוסמך להכריע על דרך הפיצול לאחר שישמע את עמדות הצדדים ואף יהיה רשאי לפנות לבית המשפט בבקשת הוראות אם יהיה צורך בכך.
משהסכימו ב"כ הצדדים להצעה זו, נתתי להצעה תוקף של פסק דין ומיניתי את רו"ח איצ'ה יחזקאל.
בהמשך, הגיש רו"ח יחזקאל בהתאם לפסק הדין את הצעותיו לפיצול החברה.
(ו) בדיון שהתקיים לפי כב' ס.נ. הש' שילה ביום 20.2.12 הסכימו הצדדים לנסוע יחד עם רו"ח יחזקאל למשרדי החברה כדי לנסות להגיע להסכמות. ואכן, פגישתם של הצדדים עם רו"ח יחזקאל הניבה הסכם פשרה (להלן:- "
הסכם הפשרה" או "
ההסכם") שלפיו חלקה של המבקשת במניות החברה יימכר למשיב והמבקשת תקבל את כל פעילות הדגים של החברה. הסכם הפשרה קבע את מנגנון היפרדות הצדדים מכל הבחינות, לרבות התשלומים שאמורים לעבור בין הצדדים.
משכך, הגישו ב"כ הצדדים הודעה משותפת לבית המשפט, ובה ציינו שחתמו על הסכם פשרה וההסכם צפוי להתבצע עד ליום 29.3.12. בקשתם הייתה שהודעת עדכון תוגש לאחר השלמת ביצועו.
(ז) בהתאם לכך, ולאחר הודעת עדכון שהגישה המבקשת ותגובתו של המשיב, הגישה המבקשת הודעת עדכון נוספת ובקשה למתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה, זו הבקשה דנן. לטענתה בבקשה, על אף המועדים שנקבעו בהסכם הפשרה לקיומו, ביקש המשיב פעם אחר פעם ארכות לביצועו. המבקשת הסכימה שוב ושוב לבקשותיו לארכה, מתוך תקווה שיקיים אחר התחייבויותיו. משלא קיים המשיב שורה של התחייבויות על פי ההסכם ואף לא השיב לפניות שהופנו אליו מטעמה, עותרת המבקשת ליתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה.
(ח) המשיב, בתגובה, טען שלאחר חתימת הסכם הפשרה התגלו לו עובדות המקימות לו עילות המצדיקות השבה מסכומים ששילם או קיזוז מכל סכום שהמבקשת טוענת שמגיע לה בהתאם להסכם ולכן הסכום שלטענת המבקשת מגיע לה נפרע. משכך לטענתו, אם יש למבקשת עילת תביעה מכוח ההסכם שנכרת ביניהם בטענה שלא שולמו לה על פי ההסדר 125,000 ש"ח, עליה להגיש תביעה חדשה לבית משפט שלום בנוגע לעילה זו. המשיב מוסיף וטוען, שהמסגרת המשפטית של ההליך דנן היא תביעה להסרת קיפוח. העובדה שהצדדים הגיעו ביניהם להסכם מחוץ לכותלי בית המשפט החורג מהפלוגתאות שבאו לפתחו של בית המשפט אינה מזכה מי מהם לפנות לבית המשפט בבקשה שייתן להסכם שנכרת ביניהם תוקף של פסק דין, אם לא הוסכם ביניהם שכך ייעשה. משכך טוען המשיב, יש לסגור את התיק.
(ט) בתגובה לטענות המשיב, טוענת המבקשת, שאף אם היה בסיס לטענת הקיזוז, הרי שאין בה כדי לפגוע בהסכמות הצדדים ולכל היותר המשיב יכול להגיש תביעה בעניינה ולא לטעון לעצם תקפות ההסכם. לטענתה, מתווה הפיצול שהוסכם בין הצדדים מהווה מעשה בית דין שכן הוא הושג באמצעות המומחה שמונה מטעם בית המשפט ומהווה תוצאה של הסכמות הצדדים ולכן המשיב מנוע מלכפור בהסכם.
(י) לנוכח המחלוקת שהגיעו אליה הצדדים ביישום הסכם הפשרה, זימנתי את הצדדים לדיון לפניי ליום 20.5.12. בדיון היה בכוונתי להציע הצעה לצדדים לפתרון המחלוקת, אולם לנוכח העובדה שב"כ המבקשת לא אפשר לי להשלים את ניסוח ההצעה, קבעתי שאתן החלטה על סמך החומר הקיים בתיק.
(יא) למעשה, שני הצדדים מעוניינים בקיום הסכם הפשרה, כאשר המחלוקת ביניהם נוגעת אך ורק לסך של 125,000 ש"ח מתוך הכספים שעל המשיב לשלם למבקשת בהתאם להסכם, כאשר לטענת המשיב, יש לקזז סכום זה לנוכח עובדות חדשות שהתגלו לו המקימות לו עילת קיזוז.
(יב) לאחר שעיינתי בחומר הקיים בתיק, הגעתי למסקנה שבמחלוקת שהתגלעה בין הצדדים הצדק עם המשיבים:
מהודעתם המשותפת של הצדדים עולה, שהם התכוונו לעדכן את בית המשפט לאחר שיושלם ביצועו של הסכם הפשרה, כאשר כל אחד מהצדדים יעמוד בהתחייבויות שנטל על עצמו במסגרתו. במצב דברים זה, אין צד אחד הטוען שהצד האחר הפר את ההסכם זכאי לפנות בבקשה חד צדדית לתת לו תוקף של פסק דין במסגרת הליך שהסתיים למעשה. פסק הדין אישר את הסכמת הצדדים הראשונית, ואילו הצדדים המשיכו והגיעו להסכמה כוללת באשר לאופן פיצול החברה, תוך הכרעה בסוגיות החורגות מכתבי הטענות גרידא. אין זה אפשרי שצד הטוען להפרת הסכם הפשרה יבקש באופן חד צדדי כאמור, שיינתן לו תוקף של פסק דין, כדי שיוכל לפעול בדרכים המשפטיות לשם אכיפתו.
הדרך הנכונה היא הגשת תביעה כספית מכוח הסכם הפשרה שהופר לטענת המבקשת.
מטעמים אלה, אין מנוס מדחיית הבקשה. עם זאת ולמען שני הצדדים, סבורני כי טוב יעשו הצדדים אם ישכילו לפתור את המחלוקת הנוספת שנותרה מחוץ לכותלי בית המשפט, כדי להביא להיפרדות סופית, מהירה ויעילה האחד מהאחר.